החלטה בתיק ת"א 3897-05-11

בפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה נגדה על הסף.

תמצית טענות הנתבעת

הנתבעת הינה חברת ביטוח ממשלתית המתמחה בביטוח נזקי טבע לחקלאות. בינה לבין התובעת מחלוקת בשאלת כיסוי ביטוחי של אירוע תמותת פרגיות להטלה שהתרחש ביום 22.10.08, שבוטחו אצל הנתבעת במסגרת חוזה ביטוח לול לעונת 2008 שנחתם בין הנתבעת למועצה לענף הלול (המשיבה הפורמאלית).

בחוזה הביטוח נקבעה בוררות מוסכמת בפני וועדת בוררות מקצועית ענפית, שאחד מחבריה הינו נציג ארגון מגדלי העופות, אשר היה מעורב בהליכי חתימת חוזה הביטוח בין הנתבעת למועצת הלול. נציג זה, מכיר את חוזה הביטוח ואישר את חישוב התגמולים שערכה הנתבעת מכוח פסק הבוררות וחוזה הביטוח.

 בהליכי הבוררות יוצגה התובעת על ידי עורכי דין ונקבע, כי על הנתבעת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח. הנתבעת שילמה את הסכום שנקבע בבוררות.

בניגוד למפורט בחוזה הביטוח ולדעת הנתבעת, סברה התובעת, כי אין לנכות  את דמי ההשתתפות העצמית בעת חישוב הנזק על פי פסק הבוררות, ופנתה לוועדת הבוררות לקבלת הבהרה. האחרונה דחתה את עמדת התובעת וקבעה, כי הנתבעת מילאה את פסק הבוררות במלואו, כאשר ניכתה את דמי ההשתתפות העצמית וכי זו הייתה הכוונה בעת כתיבת פסק הבורר.

פנית התובעת לבית המשפט המחוזי לביטול החלטת ההבהרה נדחתה ופסק הבורר, כולל ההבהרה, אושר. גם פניית התובעת להוצאה לפועל נדחתה, ועתה, טוענת הנתבעת, מנסה התובעת לקרוא תיגר על כל הערכאות הקודמות שדנו בעניין ודחו את עמדתה וזאת, למרות שנקבע מעשה בית דין לפיו הנתבעת ביצעה את פסק הבוררות במלואו.

טוענת הנתבעת, כי יש לסלק את התביעה על הסף, לאור מעשה בית דין היוצר מניעות וחוסם את הדרך לבירור התובענה על פי עילת פסק הבוררות, שכן תחשיב הפיצויים התייחס לפסק הבורות ואושר על ידי החלטת ההבהרה של וועדת הבוררות. לכן, לא יכולה התובעת לטעון, כי לא ניתן לבצע את פסק הבוררות. בנוסף, טוענת הנתבעת, לא יכולה להיות מחלוקת לגבי תוכן פסק הבוררות לאחר שהובהר על פי בקשת התובעת.

עוד טוענת הנתבע, כי בהתאם להסכם הבוררות, מכוחו פועל וועדת הבוררות, היא כפופה להוראות חוזה הביטוח, הקובע מפורשות, כי תנוכה השתתפות עצמית מכל תביעה של מבוטח והנתבעת מנכה תמיד, מגובה דמי הנזק שנקבעו על ידי וועדת הבוררות את שיעור ההשתתפות העצמית.

מוסיפה הנתבעת, כי התובעת מושתקת, מכוח השתק שיפוטי והודאת בעל דין פורמאלית, לטעון כי החלטת ההבהרה אינה מהווה הכרעה משפטית במחלוקת בשאלת יישום פסק הבוררות, שכן היא עצמה ביקשה אותו.

בנוסף לטענתה, התובעת מבקשת בתביעתה זו, לשנות את פסק הבורר והחלטת ההבהרה שנינתה על ידי וועדת הבוררות ובתביעתה דנן, היא מטרידה את הנתבעת ונוקטת בהליכי סרק. לאחר והתובעת בחרה לקבל את תגמולי הביטוח על פי פסק הבוררות והחלטת ההבהרה, היא בחרה לאכוף את פסק הבוררות ולא לטעון נגד תוקפו ו/או לבקש ביטולו.

תמצית טענות התובעת

התובעת טוענת לחוסר תום לב של הנתבעת, אשר למרות היותה גוף ציבורי, נמנעת, לטענת התובעת, מלשלם לתובעת את הפיצויים המגיעים לה בהתאם לפסק הבוררות.

התובעת מפרטת את השתלשלות העניינים בנושא תביעה זו. לטענתה, בתחילה דחתה הנתבעת את דרישת התשלום של התובעת, בטענה כי תמותת העופות בלול נגרמה כתוצאה מכשל שאירע במערכת בקרת האקלים בלול ולא נמצאו, לטענתה, סימנים לחדירת חיות טרף. משכך, פנתה התובעת להליך הבוררות במהלכו חזרה הנתבעת על גרסתה הנ"ל ופסק הבורר קבע כי יש לפצות את התובעת ב - 60% מהנזק.

לטענת  התובעת, פסק הבורר נעדר כל הנמקה ואף וועדת הבוררות לא הכריעה בשאלות העובדתיות והמשפטיות שהיו במחלוקת בין הצדדים. החלק האופרטיבי של פסק הבוררות הינו בן שורה אחת לפיה, על הנתבעת לפצות את התובעת ב- 60% מהנזק.

לטענת התובעת המונח "נזק" בפסק הבוררות, הינו סך התמותה בלול היינו 13,825 עופות על פי גיל של 112 יום ובסך 21.95 לאפרוח. משכך, נקבע כי על הנתבעת לפצות את התובעת בשיעור 60% מסך התמותה הכולל בלול (8,295 עופות) לפי ערך פיצוי ליום 112 - 21.95 ש"ח וסך הכל נומינאלי של 182,075.25 ש"ח. אלא שהנתבעת שילמה לה רק 82,987.03 ש"ח שהינו 100,000 ש"ח פחות מסכום הפיצוי שנפסק לטובת התובעת בפסק הבוררות.

טוענת התובעת, כי ס' 165 בע' לפוליסה נשוא הליך הבוררות - הוא סעיף ההשתתפות העצמית, שמכוחו הפחיתה הנתבעת את תגמולי הביטוח, קובע שמבוטח שעל פי קביעת מעריך המבטח, מערכת ההגנה בלול בפני כניסת בעלי חיים טורפים או כל גורם אחר, הייתה לקויה בקרות מקרה ביטוח כתוצאה מטריפה, או חנק בלבד, תהיה ההשתתפות העצמית שלו בשיעור 20% מכמות האפרוחים שאוכלסה בפועל בלול הניזוק. טוענת התובעת, כי מס' זה עולה כי לצורך הפחתת דמי ההשתתפות העצמית חייבים להתקיים 3 תנאים מצטברים: בעל חיים טורף או גורם אח נכנס ללול, כתוצאה מכך ארעה טריפה או חנק של העופות, והמעריך מטעם המבטח קבע שמערכת ההגנה בלול בפני כניסת בעלי חיים טורפים או גורם אחר, הייתה לקויה בקרות מקרה ביטוח.

לטענת התובעת, אין לנתבעת סמכות לבצע הפחתה חד צדדית בגין סעיפי ההשתתפות העצמית והשאלה הינה האם חדר בעל חיים טורף ללול. שאלה זו הייתה במחלוקת בין הצדדים וטענת הנתבעת הייתה, כי לא נכנס ללול בעל חיים טורף. פסק הבוררות, טוענת התובעת, לא הכריע בשאלת חדירת בעל חיים טורף ללול והמעריך מטעם הנתבעת קבע, כי לא נראה מקום חדירה פוטנציאלי ללול וכי התמותה נגרמה כתוצאה מכשל מערכות.

משכך, טוענת התובעת, שלא נתגבש התנאי הכלול בס' 5 הנ"ל ולא חלים התנאים של סעיף ההשתתפות העצמית.